החלטה בתיק ה"פ 19136-01-10

1.         לפניי תובענה בדרך של המרצת פתיחה, בה מתבקש בית המשפט להצהיר כי אין למבקשת כל חוב כלפי המשיב (להלן: "הבנק"), בגין המשכנתא הרשומה לזכותו על דירת מגוריה של המבקשת.

2.           רקע

2.1        המבקשת הינה חוכרת לדורות של דירה בקומה ג' בשטח של כ-45 מ"ר המצויה ברח' מסריק 13 פתח תקוה, הידועה כחלקה 367/22 בגוש 6400 (להלן: " דירת המבקשת"). המבקשת אישה קשת יום, המתפרנסת מעבודות ניקיון, הינה אמה של הגב' דליה בוקר (להלן: " דליה"). דליה היא רעייתו של מר נתי בוקר (להלן: " נתי"); (שניהם יכונו להלן: " הזוג בוקר").

2.2        הזוג בוקר רכש ביום 2.3.1999 דירה בת 3 חדרים, בבניין ברח' דניאל 38 בבת-ים, הידועה כחלקה 331/5 בגוש 7150, (להלן: " דירת בוקר"). תמורת הדירה היתה סך של 152,000 דולר שווה ערך לסך של 615,000 ש"ח (סעיף ב2 לתצהירה של סימה אברהם מטעם הבנק). לשם מימון הרכישה, נדרשו הזוג בוקר למשכנתא על מלוא סכום הדירה, שכן לא היה להם כל הון עצמי לרכישתה.

2.3        הזוג בוקר פנה אל סניף בנק טפחות בע"מ בבת ים, על מנת לקבל מימון לרכישה. באותה עת, בנק טפחות בע"מ עסק בעיקר בשוק מתן הלוואות לדיור, ועוד בטרם התמזג עם בנק המזרחי המאוחד בע"מ.

בין הזוג בוקר לבין הבנק הוסכם כי האחרון יעמיד את מלוא המימון הדרוש לשם רכישת הדירה. הבנק דרש כי בנוסף לשעבוד דירת בוקר כבטחון להחזר המימון, תצורף המבקשת כלווה נוספת להסכם המשכנתא. עוד דרש כי המבקשת תשעבד לזכותו את דירתה. בהתאם לכך, נחתם ביום 25/2/1999 הסכם הלוואה בין הבנק לבין הזוג בוקר והמבקשת, לפיו לווים

שלושת האחרונים מהבנק את הסך של 125,200 ש"ח (להלן: " ההלוואה"). במקביל שיעבדה המבקשת את דירתה לבנק במשכנתא שנרשמה בפנקס רישום המקרקעין.

2.4        ימים ספורים לאחר מכן, ביום 9/3/1999 נחתם הסכם הלוואה נוסף עם הבנק אך הפעם רק עם הזוג בוקר שהמבקשת אינה צד לו. לפי הסכם זה, הלווה הבנק לזוג בוקר את הסך 506,800 ש"ח, שאף הוא נועד לרכישת דירת בוקר (להלן: " ההלוואה השנייה"). הלוואה זו הובטחה בשיעבוד על דירת בוקר.

יוצא איפוא כי הבנק העמיד שתי הלוואות בסך כולל של 632,000 ש"ח לרכישת דירת בוקר, למרות שתמורת הדירה היתה כאמור 615,000 ש"ח בלבד.

הזוג בוקר חתמו על הוראת קבע לתשלומי ההלוואות מחשבונם.

2.5        הזוג בוקר התקשה לעמוד בהחזר ההלוואות ואלה צברו ריבית פיגורים. לאחר פיגור מצטבר ומשלא הועילו התראות ששלח הבנק לזוג בוקר, פתח הבנק ביום 26.3.01, תיק הוצאה לפועל למימוש המשכנתא על דירת בוקר, בגין שתי ההלוואות, מבלי שהעמיד את ההלוואות לפירעון מידי. תיק ההוצאה לפועל נפתח רק כנגד בני הזוג בוקר, מבלי שהמבקשת צורפה כחייבת נוספת, הגם שהיתה לווה להלוואה הראשונה. ראש ההוצאה לפועל מינה את עו"ד גיא יצחק לכונס נכסים למכירת דירת בוקר (להלן: " כונס הנכסים").

לבקשת הזוג בוקר, נמנע הבנק וכונס הנכסים לממש את הדירה, ונעתר להפצרותיהם להשהות את ההליכים על מנת שיעלה בידם להשיג תמיכות ואישורים מהגורמים הממלכתיים השונים. דא עקא, הדבר לא צלח וכונס הנכסים המשיך בהליך המימוש של הדירה. לימים, הגיעו הזוג בוקר להסכמה עם כונס הנכסים לפיה הדירה תימכר לצד ג' תמורת הסך של 160,000 דולר, שווה ערך ל 726,640 ש"ח, מבלי שיינקטו הליכי פרסום והתמחרות כמתחייב. הזוג בוקר חתם ביום 15.3.04 על הסכמה כלפי כונס הנכסים לפיה הוא מוותר על הליכי פרסום והתמחרות על פי הליכי ההוצאה לפועל, לפי שסבר שהסכום שיתקבל בגין המכר, תואם את הערכת השמאי.

2.6        אין חולק כי הבנק לא שלח למבקשת מאז הסכם ההלוואה, דוחות כלשהם, לרבות יתרות ההלוואה, מידע באשר לפיגורים בפירעון, התראות בקשר לכך, הודעות על נקיטה בהליכי הוצאה לפועל למימוש המשכנתא, על כי מונה כונס נכסים לדירה, על עיכובים במכירת

הדירה לבקשת הזוג בוקר, כמו גם על ההסדר אליו הגיע עם הזוג בוקר לפיו לא יתקיימו הליכי מכירה של הדירה בהתמחרות כנדרש.

2.7        רק ביום 30.10.07, בחלוף כשמונה שנים מאז מתן ההלוואה, ובעבור כשלוש וחצי שנים ממכירת דירת בוקר, הודיע ב"כ הבנק למבקשת, לראשונה, באמצעות מכתב שנמסר ביד, כי היא נדרשת לפרוע את חוב הפיגורים שנצבר בגין אי פירעון תשלומי ההלוואה, בסך 73,842 ש"ח וכן הודיע לה שיתרת ההלוואה עומדת על סך 207,509 ש"ח. הבנק התריע במבקשת שאם לא תפרע את החוב תוך שבעה ימים, הוא ינקוט בהליכים נגדה, לרבות מימוש דירתה. בהמשך, ביום 5.11.07, פתח הבנק בהוצאה לפועל לביצוע המשכנתא הרובצת לטובתו על דירת המבקשת.

לעמדת המבקשת, דרישת הבנק הוותה הפתעה גמורה עבורה שכן היא סברה שעם מכירת דירת בוקר, נפרעה ההלוואה, במיוחד שבמשך השנים הרבות שחלפו היא לא קיבלה כל הודעה מהבנק בדבר חוב המגיע לו ממנה.

3.         הליכים קודמים

ביום 10.1.2008 הגישה המבקשת תובענה בדרך של המרצת פתיחה (140/08) לבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו, למתן פסק דין הצהרתי, לפיה המשכנתא על דירתה בטלה. עיקר טענת המבקשת היתה באשר לגובה החוב בתיק ולריביות פיגורים שנוצרו לטענתה שלא כדין. הליך זה נמחק בהסכמה והמבקשת הופנתה להעלות את הגנתה נגד מימוש המשכנתא במסגרת טענת "פרעתי" בתיק ההוצאה לפועל שנקט הבנק למימוש המשכנתא על דירתה. בדיון שהתקיים לפני ראש ההוצאה לפועל ביום 30.10.08, נעתר ראש ההוצאה לפועל לפניית המבקשת למתן אורכה להגשת חוות דעת חשבונאית, שתתמוך בטענתה. חוו"ד חשבונאית כאמור לא הוגשה, גם לאחר בקשה מתוקנת של טענת "פרעתי" שהגישה המבקשת. בנסיבות אלה הורה ראש ההוצאה ביום 27.12.09 כי טענות המבקשת במהותן אינן בסמכותו העניינית, דחה את טענת ה"פרעתי", והורה על המשך הליכי ההוצאה לפועל, ככל שלא תומצא החלטה בדבר עיכוב ההליכים על ידי בית המשפט המוסמך.

ביום 1.2.10 לאחר שלא הומצאה החלטה בדבר עיכוב הליכי ההוצאה לפועל, חודשו הליכים אלה ואף ניתן צו לפינוי המבקשת מדירתה.